החלטה בתיק ס"ע 2683-04-12

1.                בפני בקשה לחיוב המשיב, התובע בהליך העיקרי, בהפקדת עירבון כספי להבטחת תשלום הוצאות המבקשת למקרה שבו תזכה בדין.

2.         המשיב, תושב הרשות הפלשתינית, עבד אצל המבקשת במפעלה המצוי סמוך ליישוב עמנואל. המשיב הגיש לבית הדין האזורי לעבודה תביעה כנגד המבקשת, לתשלומים שונים הנובעים מקשר העבודה ומסיומו.

3.         נימוקי הבקשה:

א.        כתב התביעה אינו מגלה עילה ואינו נתמך בראיות כלשהן אשר יש בהן כדי לתמוך בגרסת המשיב. המשיב לא הביא ולו ראשית ראייה להוכחת תביעתו.

ב.         המשיב מתגורר בתחום הרשות הפלסטינאית וספק אם ניתן יהיה לגבות ממנו הוצאות ניהול ההליך במקרה ותידחה התביעה.

ג.         המשיב יוצא מנקודת הנחה כי על מערכת יחסי העבודה שבין הצדדים חל הדין הישראלי מבלי שטען כל טענה עובדתית כדי לבסס תחולה של הדין הישראלי חלף תחולת דין האזור.

ד.         הסכם אוסלו ב' יצר מציאות משפטית חדשה באזור יהודה ושומרון ובכלל זה העניק סמכות שיפוט אזרחית לצד הפלסטיני אף ביחס לישראלים. במסגרת סמכויותיה חוקקה הרשות הפלסטינית את חוק העבודה הפלשתינאי מס' 7 משנת 2000 המבוסס על החוק הירדני והמצרי והמחליף אותם. חוק זה מעניק לעובדים המתגוררים בתחומי הרשות זכות גישה לערכאות שיפוטיות בבתי המשפט הפלשתינאים.

            על פי מבחן "מירב הזיקות" הדין הפלשתינאי הוא הדין בעל הזיקה האמיצה ביותר לסכסוך בתיק דנן.

ה.        קיומה של ערכאה חליפית ודין פלשתינאי החל על מערכת העבודה שבין הצדדים בהתחשב בעשרות אלפי התביעות המוגשות לבית הדין ללא כל הגבלה, על בסיס הדין הישראלי דווקא, כאשר יש דין פלשתינאי שזיקתו קרובה יותר, יש בהם להשליך על שאלת החיוב בערובה של תושב האזור.

ו.         הירתעותם של בתי הדין לחייב תובע פלשתינאי תושב האזור מהפקדת ערובה יוצרת תמריץ להגשת תביעות סרק מופרזות, שכן לאותו תובע אין כל סיכון בהגשת התביעה כנגד מעסיק ישראלי, שעה שהוא יודע כי אם יפסיד בתביעה לא ניתן יהיה לגבות ממנו הוצאות שיפסקו נגדו.

4.         ואלו נימוקי ההתנגדות בקליפת אגוז:

א.        יש בהטלת הערובה משום הכבדה ופגיעה במימוש זכויותיו של המשיב ונעילת שערי בית המשפט בפניו.

ב.         תביעת המשיב הינה לזכויות סוציאליות המוגנות על פי חוק , ואשר בחלקה כוללת מרכיבים שונים לגביהם נטל ההוכחה הוא על הנתבעת.

דיון והכרעה

 4.        מושכלות ראשונים לנו מקדמת דנא, כי שעריו של בית המשפט פתוחים הם בפני כל ולא יינעלו לפני הבאים לפניו. זכות הגישה לערכאות היא זכות ראשונית ויסודית הנתונה לציבור בכללותו ולכל אחד מיחידיו והיא הבסיס והתשתית לעצם מהותה של שיטת משפט, באשר היא (ראו: ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ פ"ד נא (3) 577,628).

5.         לצד הכלל היסודי בדבר קיומה של זכות גישה לערכאות, הקים המחוקק את החריג בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן - "התקנות"). תקנה זו מסדירה את סוגיית הפקדת ערובה ואומצה בפסיקת בתי הדין לעבודה מכח סעיף 33 לחוק בתי הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969, וזאת בהעדר תקנה מקבילה לה או תקנה המאמצת את הוראותיה בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי-דין), התשנ"ב - 1991.

            ההלכה המנחה בסוגיית הפקדת ערובה נקבעה בע"ע 1424/02 פתחי אבו נאסר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU(ניתןביום 6.7.03) , שם נקבע, בהקשר הצריך לענייננו, כי מקום בו מדובר בתובע שהינו תושב הרשות הפלסטינאית ככלל אין להטיל עליו חובת הפקדת ערובה רק בשל היותו תושב הרשות, אלא יש לבחון כל מקרה לגופו על פי נסיבותיו. בתוך כך תינתן הדעת לשני פנים אלה: הפן האחד - כל עוד קיימת מניעה לקיומם של הליכי גבייה באזור תידרש מן העובד הוכחה ראשונית, לכאורה, ולו ראשית ראייה הנלמדת מפני הדברים שהתביעה אינה מופרכת על פניה או כי טובים סיכוייו לזכות בה; הפן האחר - נמצא כי אין התביעה מופרכת על פניה או כי טובים סיכויי התביעה וכי על פני הדברים אין המדובר בהליך סרק, יידרש המעסיק להוכיח כי לא יוכל להיפרע מן העובד בהוצאותיו ככל שיוטלו עליו.

מן הכלל אל הפרט

 6.        לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שצורפו הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, מן הטעמים שיפורטו להלן: